מאגר מידע ספרות הקודש ילדים - בקרוב על יסודי מורים דף הבית מקראנט

יום שישי, 21 בפברואר 2014

פרשת ויקהל. מתנות קטנות.

פרשת ויקהל. מתנות קטנות.

מתי לאחרונה יצאתם לחופשה? אמיתית, הכי סתלבט ופינוק. חופשה של פירגון לעצמכם, על כל העבודה והטרדות. חופשה של ניקוי ראש אמיתי. כזו  לא צריך להכין אוכל, לא לנקות ולא לסדר כלום. לא לקפל, לא לשטוף, ואפילו לא להיות מוטרדים מזה. הכל מוגש לכם. שמישהו יכין לי , שמישהו יפנק אותי, מה אכפת לי?

עכשיו תארו לכם את זה- לא פעם בכמה זמן, לא פעם בשנה, אלא כל שבוע! שיא השחיתות. לא?
אבל בחיים זה לא יקרה- למי יש כסף, ולמי יש זמן, ולמי יש כח...? לא פעם בשנה ובטח לא פעם בשבוע, לא?

והנה כאן- לפני- האוצר, המתנה, החופשה שמגיעה לי- בכל שבוע. חופשה שלא רק שאני זכאית לה- אלא שאני חייבת לקחת.

שמות לה,ב שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן, לַה'; כָּל-הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה, יוּמָת

עם השנים, ככל שאני עובדת יותר- משתנה היחס שלי לשבת.
אני זוכרת שפעם אמרתי לאחי- איזה כיף לך שאתה לא עובד בשבת. את מוזמנת, הוא ענה לי.
ומאז אני לא עובדת בשבת. לא עשירה פחות. מאושרת יותר.

ועכשיו, מאז שאני אמא של עומר- משמעות השבת מתעצמת עוד. נכון, הוא עדיין לא בגיל שהוא עושה בלאגן (אני עושה את רוב הבלאגן, כמו תמיד), ואני איתו רוב השבוע גם ככה. וכשאני עובדת- עובדת מהבית. אבל חשוב לי שבשבת תהיה אווירה אחרת. של שקט, של ביחד, לא של מלא כביסות שצריך להספיק בין לבין, ולא של כיור מלא שצריך לשטוף- אלא פשוט להיות.  

ונכון, עומר לא מבחין עדיין ש"שבת". זה לא שבימים האחרים הוא בגן. וגם בשבת הוא עדיין מתעורר מוקדם כמו בכל יום, וכמו בכל יום צריך  להחליף לו, ולהכין לו, ולשחק איתו. אבל לי אין את התחושה כל הזמן שאפשר בזמן הזה לעשות משהו אחר "יעיל" יותר. זה זה – הכי יעיל ונכון שיש. הכי נקי שיש. פשוט להיות. זמן מתנה. זו יכולת לא פשוטה. הרי אנחנו כל הזמן בעשרה מקומות בו זמנית. גם בראש, וגם באייפון, וגם בלב. תמיד בתכנית של אחר כך, ולא בהווה. אז רגע פשוט להיות. יש פה ערך של הקטנה מצד אחד, כי העולם ממש יסתדר בלעדי בשעות האלה, ואני לא צריכה להיות "אונליין" כל הזמן. ומצד שני- ערך של הגדלה.

ויש בזה עוד מימד מבחינתי. למתנה שאני נותנת לאמא של עומר- זו אני. בואו נגיד שזה מן משחק כזה שאני משחקת עם עצמי. כיוון שאני לא דתיה, וכל השבוע ממילא בבית, אז מה מותר השבת מימות החול? זה טקס, זה קו שאני  מסמנת. עד פה- אני עובדת. מכאן- אני מלכה. ושווה לי להתאמץ ולארגן את הבית לפני שבת – כדי שיהיה לי בית נעים לשבת. ופתאום יכולה להתחבר לאחי ולאחותי ולאבא שלי שממהרים להכין הכל לפני. ובערך בשעה 4, אבל תמיד באותו זמן עם כולם- הם עוצרים, ומתחיל הפינוק. ולא, אין לי עשרה ילדים ובעל שחוזרים מבית הכנסת, ואין לי טקס או תפילה. יש לי החלטה שלי עם עצמי- להינות מהמתנה הזו. לפעמים ממש בא לי, אחרי שאני מסיימת לשטוף כלים ולקפל כביסה ולארגן את הפרחים- לפעמים ממש בא לי לצאת החוצה מהדלת, ולהיכנס אל תוך הבית המוכן והיפה לשבת. (לא עם מזוודות כמו לחדר של בית מלון, אבל באותו תחושת חגיגיות של איזה כיף).
אני חושבת שהיכולת הזו לפנק את עצמנו, לתת לעצמו מתנות, זו יכולת חשובה. אתם יודעים מה? זה לא לפנק. זה לכבד. מי שמכיר אותי יודע שאני לא פרייארית, ואין כמעט יום שאני לא מפנקת את עצמי בו. (סליחה, מכבדת) ובעיקר משתדלת לעשות מה שבא לי. אבל אני מודה שהשבת מרשה לי להעלות את זה לדרגות חדשות, ובעיקר משחררת מייסורי המצפון.

הערות אחרונות לעניין השבת:

א. תנאי בסיסי של ההסכם הזה, הוא לעבוד שישה ימים: "ששת ימים תעשה מלאכה..." (שמות לה ב). וכך גם במקומות אחרים בתורה, בהם מצוינת השבת- " ששת ימים תעבוד, ועשית כל-מלאכתך" (שמות כ ). חייבים לעבוד, לפרנס. בזיעת אפך תאכל לחם.

ב. השבת, כפי שמצוין גם בפרשה זו, וגם במקומות אחרים בהם מוזכרת השבת, היא שוויונית לכולם.  לעשיר, לעני, לגבר, לאישה, לבעל הבית, לעבד, לעצמאי, לשכיר, לגר, לחיות. כל היצורים זכאים לזמן הזה. לזמן המכבד הזה. זה אומר לראות כל אחד- עין בעין. אין "עבדים" בשבת. ואין "מלכים". כולנו מלכים. ואין בוס שיכול לגנוב לכם אותו. זה זמן שלכם. ערך ההגבהה חל על כולם.

ג. נדמה לי שהשבת זה המצאה של מבוגרים....

ד. הדיון הציבורי על תחבורה בשבת, ועל פתיחת עסקים בשבת הוא חשוב מאוד, לטעמי. ומעניין שמכל הצדדים- הנימוק הוא נימוק של שוויון.

ה. כיוון שבשבת נוצר "ריק" שאין בו עבודה וענייני דיומא- הריק הזה הוא מקום לא תמיד פשוט. גם דתיים וגם חילוניים לפעמים ממהרים למלא אותו ב"שגרות" של שבת. מעניין רגע להיות במקום הזה, בלי פחד. עם עצמנו, עם הקרובים לנו. לשהות במקום הלא שגרתי של התודעה.

ו. תארו לכם עולם בלי שבת? לעולם, אף פעם? עבדות אין קץ. נורא.

בטח עם השנים יבואו לי עוד תובנות.
אז שבת שלום.
מפרגנת לנו באהוד בנאי וברמי קליינשטיין קצת לפני שבת
מדברים עכשיו לא מעט על מצבו העגום של כדור הארץ ואני שומע,כולם אומרים,חייבים בדחיפות לעשות משהו כמו: יום ללא מכוניות, יום ללא רכבות, יום ללא מטוסים, יום ללא אוטובוסים ואופנועים, יום ללא עישון, יום ללא עשן, יום ללא מכונות כביסה, יום ללא מיבשי כביסה ,יום ללא מדיחי כלים, יום ללא טלפונים, יום חיסכון באנרגיה, יום ללא בישול, יום ירוק, יום כחול, יום סגול, יום ללא תאונות, יום ללא עבודה, יום ללא לחץ, יום עגול.
ואני אומר: יש לנו יום כזה מאז שאנחנו זוכרים את עצמנו כעם.
יש לנו יום כזה מאז ומתמיד. מאז שנברא העולם.
יש לנו את השבת, כן, שבת, רבותי, שבת!
שבת זה הרי היום הטוטאלי למען כדור הארץ.
זה טוב לאויר, זה טוב לאדמה, זה טוב לכביש, לים, למים,ולרוח לנשימה ולנשמה,
זה זמן איכות לסביבה, זמן איכות למשפחה, זמן איכות למנוחה...
 "ויברך אלוהים את היום השביעי ויקדש אותוכי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלוהים לעשות"
שבת שלום

אהוד בנאי, הדף הלבן, יום כדור הארץ 12/07/2007

מתנות קטנות. רמי קליינשטיין. שיר מקסים


תגובה 1:

  1. איך מקבלים את הפוסטים שלך ישירות לגימייל?

    השבמחק