מאגר מידע ספרות הקודש ילדים - בקרוב על יסודי מורים דף הבית מקראנט

יום שישי, 8 בפברואר 2013

פרשת משפטים. עד שלא יהיה שוויון, אל תקרא לי עם.


אנחנו כשבועיים לאחר הבחירות. בימים של בניית ממשלה. איזה קול יישמע? על כף המאזניים, כך נדמה, אג'נדה חברתית, שהושמה בבחירות האלה באופן ברור ובוטה על השולחן-  הדרישה לשווין בנטל. בדרישה זו  אוחזות באופן מובהק שתי מפלגות שקיבלו תמיכה רבה וגדולה: יש עתיד וישראל ביתנו. אמנם אחת מזוהה עם ציבור חילוני, ואחת עם ציבור דתי, אבל לשתיהן משותף: תפישה ערכית ציונית הדורשת מכל אזרח של המדינה לתרום לה, ותפישה סולידרית חברתית, הדורשת מכל חבר בחברה, לשאת בנטל העול החברתי, באופן שווה לחבריו, וקל וחומר שלא להיות פרזיט נהנה. כלומר זו לא דרישת שוליים. המרכז דורש שוויון. אולי מתוך כך צמחה השבוע עתירה לבג"צ המתייחסת לפטור מארנונה לאברכים  לעומת היעדר לסטודנטים, ומתוך כך אולי צמחה הקמפיין המעלה את המודעות להעלמות מס וטוען "העלמת מס היא בעיה של כולנו".  אף אחד לא רוצה להלשין, ולכן לדעתי הקמפיין עובד בכיוון הלא נכון. אבל גם אף אחד לא רוצה שיגנבו ממנו, ואף אחד לא רוצה לעבוד כל חייו ולממן פושעים (צר לי שלי יחימוביץ', קטנים כגדולים), ואף אחד מאיתנו לא רוצה לעבוד ולממן אוכלי חינם.

בשני המקרים, כאזרחית משלמת מיסים, וכמי ששירתה בצבא 4 שנים, כמי שעבודת, יוצר. חושבת ולומדת כאן, כמי שחיה פה ורואה כאן את העתיד שלי ושל ילדיי, אני מרגישה שמדובר פה על עניין מהותי, שלא נמדד בכסף או בזמן. אלא במהויות של חיים. אין סיבה שאני אכלה ימיי, לילותיי, חיי, בעבודה כדי לממן אוכלי חינם. אין סיבה שאנשים ישלמו בחייהם, ומשפחות ישלמו בחיי יקיריהם  כי מישהו אחר בוחר להתחבא באוהלה של תורה ולא לחוות יחד איתנו את משמעותה הפיזית של ההגנה על המדינה. ולא, אל תגידו לי שהם שומרים עלינו ואל תגידו לי שזה כתוב בתורה. כי אחי היקר, וגם אבא שלי, שניהם דתיים, יודעים יפה לקום רבע שבע לפני כולם, לחבוש תפילין, להתעטף בטלית, להתפלל לקדוש ברוך הוא, ללבוש את מדי צבא ההגנה לישראל, ולצאת לקרב, וכך הציבור הדתי לאומי שלוחם, שבנותיו גם עושות שירות לאומי מבורך, וכך גם החרדים שמתגייסים לצבא. גם הם, שותפים לפעמים, בהרבה צער, למשפחת הנכות והשכול במדינה. לא מחפשת שמישהו ימות, חלילה, אבל נעים וחם ומוגן מדי באוהלה של תורה.  אין שום פטור הלכתי משירות צבאי, יש פטור פוליטי, יש ציניות, ויש לעג על מי שמגן על המדינה בחייו.
ועל מעלימי מס? מה אני אגיד? פושעים, תחמנים, שקרנים. אנשים שלא שמים על החוק, שלא שמים עלי, שכל מה שאכפת להם זה מעצמם, ברמות הנמוכות ביותר של אלימות. אלה לא אנשים שמועדים מעידה חד פעמית של פשע או עבירה, אלא בונים חיים שלמים, כלכלה שלמה, על גיחוך ולעג לחוק, ובעיקר על חשבוני ועל חשבונך. שם אין לי אפילו שום ארגומנט להתמודד מולו.
 אלה החיים החד פעמיים שלי, החשובים לא פחות מחייו של כל אחד אחר שחי איתי כאן, תחת כנפי הגבולות החברתיים, החוקיים, הפיזיים, של מה שאנחנו קוראים "מדינה".

אפשר לראות כי דרך ההתמודדות עם הדרישה לשוויון בשני המקרים (שירות צבאי והלאומי ותשלום מיסים) היא שונה. בסוגיית מעלימי המס, החוק מחייב לשלם מס, ומי שעובר על החוק הוא עבריין. המלחמה היא בנורמה השל העלמות מס. במקרה השוויון בנטל, המצב חמור לא פחות, כיוון שאי השיוויון מעוגן בחוק. כולם כשרים. המלחמה אינה רק בזירה האזרחית של דעת קהל, אלא בזירה הפוליטית, ברמה של שינוי חוק. מה קל יותר לשנות? אינני יודעת. אבל באופן מובהק וברור, נשמע לראשונה קול. קול אחר מקול דומיננטי ולעגני שתמציתו "מה אכפת לי ממך? העיקר שאני מסודר". מזה הרבה מאוד זמן נשמע כאן קול של "נמאס לי להיות פראייר, וכיוון שאנחנו חיים באותה החברה, נמאס לי לממן אותך, תתרום את חלקך גם אתה".

יכול להיות ששני הקולות האלה – דרישה לשוויון בנטל בשירות הצבאי והלאומי, והדרישה לשוויון בנטל, הם תוצר של הקיץ שעבר "העם דורש צדק חברתי". נגמר הקיץ, חלף זמן, ולאט התברר שיש לנו כמה "עם". יש עם שדורש צדק חברתי ושוויון בנטל, שמשלם מיסים, שמתגייס לצבא או לשירות לאומי, ששומר חוק. ויש עם שממשיך וחי על חשבון העם הראשון, בדרך של נורמה מעוותת, או בדרך מעוגנת בחוק.
כך או כך, נדמה שמשהו התעורר אצל העם שומר החוק, האזרח הנאמן. הקולות נשמעים חזק- בבחירה ובתמיכה הסוחפת במפלגות שאנחנו מקווים שידאגו לתיקון העוולות, בבלבול של נתניהו בהתמודדות מול מפלגות חרדיות שמתעקשות להמשיך ולהנציח את חוסר השוויון, בנכונות של חלק המפלגות החרדיות  לדבר ולשבת ליד שולחן המשא ומתן, בעתירה שאיחדה נציגים של כל האוניברסיטאות והמכללות לבג"צ בדבר הארנונה, עליה צריך לתת תשובות תוך 4 חודשים אלי ישי. וגם הקמפיין מטעם המדינה לעניין העלמות המס, קמפיין שלא יכול היה לצאת גלוי כנגד התופעה, אם לא הייתה קרקע פוריה של סלידה ממי שאינו חולק בנטל.

למעשה, מדהים לחשוב שעד עכשיו קיבלנו בשוויון נפש את התופעות של אי השוויון בנטל ואת העלמות המס (ובטח יש עוד תופעות שלא נמצאות עכשיו בכותרות). כמו סוסים סגורי עיניים, משלמים מיסים, הולכים לצבא, מתלוננים פה ושם. ולא מנצלים את הכלים הדמוקרטיים שעומדים לרשותנו כדי לעמוד על הזכויות שלנו- מול חלקים אחרים בעם, ומול קובעי המדיניות והחוקים בכנסת ובממשלה. והנה- קול העם נשמע. ומעניין מה נגיד עכשיו, עם הידיעות החדשות על דרכה של הממשלה להתמודד עם הגרעון. נחשו מי הולך לשלם?

איך זה קשור לפרשת השבוע? פרשת משפטים. (שמות כא 1- כד 18)
משה בהר סיני, העם כולו מחכה למוצא פיו. פרשת משפטים מאפשרת לנו הצצה במשפטים ובחוקים שה' מכתיב למשה. היינו מצפים, כמובן, לחוקים הקשורים באלהים, בפולחן, בעבודת האל.
אבל לא... החוקים והמשפטים הראשונים שיצווה משה על העם, הם חוקים חברתיים, המתייחסים לכל העם, ללא הבדל מעמדות (כלכלי, דתי, שבטי). לא רק שהחוקים שווים לכולם, אלא שהחוקים מדברים על ערכי השוויון ומעגנים אותם:  דיני עבד ואמה הדואגים לתנאי הסוציאליים של העבד והאמה, מבטלים את העבדות כמהות ומגדירים כל אדם כבן חורין, ומנסחים את העבדות רק כמצב זמני וכדרך לתשלום חוב כספי. דיני רצח, המגדירים את ערך חיי אדם, באופן שוויוני ומלא בין בני האדם. דינים שלא עושים איפה ואיפה בין בני אדם שונים, ממעמדות שונים, כי בצלם אלהים נברא האדם, ואין חיי אדם אחד שווים יותר או פחות מחיי אדם אחר.  דיני נזיקין, דיני גניבה, דיני שמירה על קניין ודיני אבידה המשומרים על זכותו של אדם על הקניין שברשותו. מה ששלי אינו הפקר -  חפץ, שדה, חיה  (אוטו, בית, מחשב, מצלמה)- שלי ובבעלותי. ומותר לי להכריז ולשמור עליו כשלי,  גם אם עומד מולי אדם חזק יותר, אלים יותר, בריון. דינים המעגנים את היחסים לגר- מי שלכאורה מעמדו נחות כי הוא לא שייך לחברה שלנו- דווקא אותו החוק מציין באופן מיוחד, שהוא כן חלק מהחברה, וחובה עלינו להגן עליו. דיני שמיטה, לפיהם מחוייבים בעלי השדות לתת מנחה לה' ולתת אחוז מסוים של מס למען הנזקקים בחברה (שוב – הנזקקים בחוק המקראי- גר יתום ואלמנה- הם אלה שלא מסוגלים לפרנס את עצמם, השיקול הוא כלכלי וחברתי). ואת כל אלה עוטיפ חוקים המתייחסים למערכת המשפט. המערכת שאמורה להתמודד עם חריגה מהחוקים. גם למערכת המשפט יש חוקים, לפיהם אסור להעדיף עשיר על פני עני, עני על פני עשיר, אסור לקחת שוחד- כולם שווים מפני החוק. מדוע? כי כולנו בני אדם, ומשום שכולנו חברים באותה החברה. ויש סולידיות וערבות המתחייבת מתוך השותפות הזו.

מה שמדהים בכל הסיפור, שאלה לא חוקים שהעם דורש, וגם לא קבוצות מתוך העם. מדובר בחוקים שהאל מכתיב. זה מה שמעניין את אלהים. לא פולחן. אלא סולידריות חברתית, הגנה על סדרים חברתיים, ועל שמירת הזכויות של כל אחד מהפרטים בו, מעצם היותו אדם, חבר בחברה. עניים כעשירים, נשים כגברים, לא יהודיים כיהודיים.

האם זאת פריבילגיה של אלהים? האם רק מי שאינו מזוהה עם אחת הקבוצות, יכול באמת לראות את הדברים ממבט על ולדאוג ליישות שנקראת "חברה"? אולי. אז מה זה אומר, שלעולם הדמוקרטיה תהיה בלתי צודקת? לא בהכרח. חובתן של קבוצות מתוך העם, לדרוש את הצדק שלהן, בכלים העומדים לרשותן במסגרת החוק. תגידו, כל קבוצה והצדק שלה. לא קונה את זה. אין הצדקה להעלמת מס ולחיים על חשבון של אחרים. אני בוחרת כרגע להיצמד לערכים השוויוניים שמוצגים בפרשת משפטים. שוויון בנטל, שוויון מעמדות, דאגה שוויונית לזכויות הפרט בתוך המסגרת הנקראת חברה. אני לא מחפשת אחידות בעם, אבל תחושת אחדות גורל, שותפות גורל, אולי ברוח הפסוק בסוף הפרשה, כל העם, קול אחד: " וַיָּבֹא מֹשֶׁה, וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל-דִּבְרֵי יְהוָה, וְאֵת, כָּל-הַמִּשְׁפָּטִים; וַיַּעַן כָּל-הָעָם קוֹל אֶחָד, וַיֹּאמְרוּ, כָּל-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר-דִּבֶּר ה'  נַעֲשֶׂה" (שמות כד 3) 

 ועד שאין שוויון, אל תקרא לי עם. שבת שלום. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה