פרשת בשלח. יהיה בסדר, באחריות.

פרשת בשלח

אני מבקשת לדבר היום על זה שיהיה בסדר. למילים "יהיה בסדר" ו"סמוך" כבר יצא שם רע בתרבות שלנו. מילים נרדפות לחפיפניקיות, לחוסר רצינות וחוסר אחריות.  אבל היום אני מבקשת להחזיר עטרה ליושנה. להחזיר אמונה ותקווה לזה "שיהיה בסדר".

תגידו- הרי אי אפשר לקבל החלטות על בסיס התקווה שיהיה בסדר. זה לא רציני, זה לא אחראי, זה מועד לכישלון. על בסיס מה מקווים שיהיה בסדר? על בסיס מה פועלים? על בסיס זה ש"יהיה בסדר"? סתם מילים, לא? לא. נחליף את "יהיה בסדר" בתקווה או אמונה, או חזון, או אפילו תכנית פעולה. ואפשר לקפוץ למים.

אבל... למה בכלל לדבר על אנשים אמיצים בפרשת בשלח? שאלה טובה. כל מה שקורה בפרשה הזאת, הוא מעשה האלהים. הרי בכלל אין פה אשים בפרשה.  גם ההובלה של משה ואהרון את בני ישראל, גם ההתנהלות של המצרים, גם של בני ישראל. ובעיקר- יש בפרשה הזאת המון ניסים פלאיים, ממש לא מעשי ידי אדם, אלא ידי האלהים.

למי שרוצה, בכמה מילים על מה שקורה בפרשה:

ישראל בורחים ממצרים לאחר ליל שימורים של מכת בכורות למצרים... פני ישראל למדבר... ומשם, מי יודע לאן? בהולים הולכים אחרי משה ואהרון.  לפניהם עמוד ענן ובלילה- עמוד של אש מאיר את דרכם. הולכים אל ארץ מובטחת שמעולם לא ראו ולא חלמו עליה. לפניהם ים סוף, מאחוריהם המצרים... קצת מדאיג... אבל! לא לדאוג! הפרשה שלנו מלאה בניסים שאלהים עושה להם!! הראשון והמפורסם  מכולם- חציית ים סוף! מצרים מאחורה, ים מקדימה, בהלה גדולה, ואלהים אדירים פתוח בפני ישראל את ים סוף, "וַיָּבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם, בַּיַּבָּשָׁה; וְהַמַּיִם לָהֶם חוֹמָה, מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם" (יד 22) וכשהמצרים מגיעים ורודפים אחרי ישראל- אלהים מגן על ישראל, וסוגר על המצרים את הים! איזה נס בלתי נשכח!! בני ישראל שרים את שירת הים  מלאי תודה, אבל בשניה שכמה ימים אחרי כן חסרים להם מים, והמים שברשותם מרים, בשניה הם שוכחים את חציית יום סוף ומתלוננים תלונות קשות למשה. אין שום בעיה- שוב נס, אלהים מנחה את משה לזרוק עץ לתוך המים והמים נהיים מתוקים. נפלא. ממשיכים. עכשיו אנחנו רעבים. משה! למה הוצאת אותנו מסיר הבשר.. אתה רוצה להרוג אותנו... שוב טענות ותלונות. אין שום בעיה, אומר אלהים, ומוריד מהשמיים את המן. כולל הוראות והנחיות ברורות- שכל אחד ייקח כמה שצריך, ושלא ישמרו עד הבוקר. מחר יהיה עוד. אבל אי אפשר לבקש ממי שהיו עד אתמול עבדים שבאמת יאמינו שמחר יהיה עוד אוכל. אז הם שומרים. והכל נהיה תולעים. לא לשמור, אמרתי, כועס אלהים, אבל ממשיך ומספק אוכל, גם כשהם מפשלים ולוקחים בשבת. נס! ואחר כך, שוב אין מים, והעם מתלונן, ואלהים מנחה את משה להכות בסלע כדי שיצאו ממנו מים. נס! ואז... אבוי! עמלק באים להילחם נגדינו...! אבל, אל דאגה! גם הפעם אלהים מחולל נס, וכאשר משה מרים את ידיו- ישראל גוברים ומנצחים.

אין מה לדבר. פרשה גדושה וממלאה בניסים למען ישראל מצד אלהים. ומצד בני ישראל... לא משהו... בעיקר טענות, חוסר שביעות רצון, חוסר אמונה, תלונות. מצד אחד אי אפשר לטעון כנגד ישראל, אחרי 400 שנים של עבדות במצרים. מצד שני- זה באמת לא נעים, כל הזמן אלהים עושה להם ניסים ושום דבר לא מחלחל שם, תמיד קטני אמונה, מפקפקים, רוטנים.

אינני יודעת אם גם חז"ל חשו בחוסר האיזון בפרשה בין הניסים שאלהים עושה לישראל לבין כפיות הטובה וקטנות האמונה של ישראל, אבל אולי משום כך הוסיפו במדרש האגדה סיפור על דמות בשם נחשון בן עמינדב. נחשון מופיע בתורה בתחילת ספר שמות, ומוזכר כגיס של אהרון (אזכור מוזר בפני עצמו), אבל הסיפור שלפנינו לא מופיע בתורה אלא במדרשי חז"ל. סיפור שמתרחש רגע לפני שים סוף נפתח בפני ישראל:

אָמַר לוֹ רַ' יְהוּדָה.... אֶלָּא זֶה אוֹמֵר: אֵין אֲנִי יוֹרֵד תְּחִלָּה לַיָּם, וְזֶה אוֹמֵר: אֵין אֲנִי יוֹרֵד תְּחִלָּה לַיָּם. מִתּוֹךְ שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין וְנוֹטְלִין עֵצָה אֵלּוּ וָאֵלּוּ, קָפַץ נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב וְיָרַד לַיָּם תְּחִלָּה. (– מסכת סוטה לו, ל"ז, מכילתא בשלח - ויהי ה(

לפני שאלהים אפילו הספיק לפתוח את ים סוף, הייתה התרחשות אנושית, לפי האגדה. של לחץ וריבים. לא מאוד זר לנו. המצרים מאחורינו, לפנינו הים. מה עושים? לחץ גדול ותחושה שצריך לקבל החלטה במהירות. או לעשות מעשה או להתפלל לנס. ובני ישראל- עומדים ומתווכחים. הם לא מתפללים לפי האגדה, כי איזה אלהים יש בכלל. אלא מחליטים לעשות מעשה. איזה מעשה? לחזור אחורה? לקפוץ למים? נדמה, מתוך האגדה התלמודית, שברור לכולם שקפיצה למים עדיפה על פני המתנה למצרים (אולי מתוך מחשבה שאפשר לשחות בים סוף, ואולי מתוך מחשבה שהכניסה למים תהיה על תקן התאבדות, אבל אולי זה עדיף על פני מוות בידי המצרים. אין לדעת). אבל, ההתלבטות והקושי עוד לא נגמרו- מי יקפוץ ראשון? מי יהיה האחד שיבדוק בשביל כולם אם זה אפשרי בכלל? כולם זורקים על כולם את המשימה, את האחריות. מי יקפוץ ראשון למים? והנה, רק נחשון קופץ למים. ירד לים תחילה. אולי מתוך שנמאס לו מהוויכוחים, אולי משום שהיה בו את רגש האחריות, אולי את האומץ לעשות מעשה חלוצי, ראשון, אולי הייתה בו האמונה שיהיה בסדר. כן, לקפוץ למים ולקוות, לדעת שיהיה בסדר.

יש המפרשים שבזכות הקפיצה של נחשון למים פתח ה' את ים סוף. כלומר נחשון לא ניבא את זה שאלהים יפתח את ים סוף, אלא גרם לכך שאלהים יפתח את הים. באמצעות הצעד הראשון, האמיץ, של "יהיה בסדר" אנחנו יכולים לקבוע מציאות. הכל  בסדר. ואולי זה כלל לא נס. מי שבא בביטחון,  מצליח לחולל מציאות.

ואני לא מדברת על שחצנות, על שאננות, על יהירות, על חוסר צניעות, על דריכה על אחרים, על אלימות, על בריונות. מדברת על החלק הטוב- של האומץ לעשות מעשה, על לקיחת אחריות, על היכולת לתרגם את המילים "יהיה בסדר" לשני כיוונים- האחד, כיוון של חזון, של אמונה, של חלום ותקווה. והשני- לכיוון המעשי של בניית תכנית, של הגדרת יעדים, של עשיה, שהיא היא עצמה מהווה את רשת הביטחון. בעצם הפעולה של עצמי, אני בונה עוגן, בשר ובסיס למילים שיכולות "יהיה בסדר". מילים שיכולות להתפרש כשרלטניות, כתמימות, אבל גם כהבטחה לעשייה.

אני לא יודעת למה חז"ל בחרו להוסיף את האגדה הזאת, אבל נפלא בעיני שהיה חסר להם בפרשה מעשה אנושי, אחראי ואמיץ, על רקע אינסוף הקיטורים וכפיות טובה של בני ישראל בפרשה.

בנימה פוליטית, אחרי שבוע סוער, אביא את המשך המדרש המספר על נחשון, שהיה בן לשבט יהודה: "... לְפִיכָךְ זָכָה יְהוּדָה לַעֲשׂוֹת מֶמְשָׁלָה בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו". 

אז אולי, אפשר לקוות, שמי שיזכה לעשות ממשלה בישראל, יהיה איש אמיץ ושנוכל לסמוך עליו שכשהוא אומר "יהיה בסדר", יש בכך גם חזון וגם עשייה.

בנימה אישית- האפשרות השניה שלא יהיה בסדר או שנחכה לנס. מאחלת לכולנו למצוא בתוכנו נחשון. לכל אחד ואחת יש שעות קשות, תקופות לא פשוטות. צמתים ורגעים שיש תחושה, ואולי אפילו מציאות כזו- שהמצרים מאחורינו והים לפנינו ואין מוצא. מאחלת לכולנו למצוא בתוכנו כזה נחשון אמיץ שמצליח גם ובעיקר בשעת הלחץ והדחק והמצוקה הנוראה, לקחת אחריות. כזה נחשון שמוצא בתוכו את הכוחות לצייר חזון של תקווה, ומוצא בתוכו את היכולת לעשות מעשה, לקפוץ למים. מי בא? 

שולחת לכולכם שיר של אמונה. יהיה בסדר. שבת שלום.