הפוסט מוקדש לכל האנשים שחשבתי עליהם בעת הכתיבה ו/או מי שמרגיש את עצמו כאן.חלק ראשון: תמצית פרשת ויגש, למי שמעוניין.
יהודה מצליח לשכנע את אביו, יעקב, לתת לבן הקטן, בנימין, לבוא איתם למצרים- כדי שהמשנה למלך מצרים ישחרר את שמעון ויתן להם סוף סוף אוכל. האחים, כמובן, לא יודעים שהמשנה למלך הוא יוסף, אחיהם. (בתמונה- אחיו יוסף משתחווים לו, בראשית מב- עוד לפני שהם יודעים מי הוא. מאיורי המקרא של נחום גוטמן). האחים באים, ובסופו של דבר "וְלֹא-יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל-אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא-עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו. ב וַיִּתֵּן אֶת-קֹלוֹ בִּבְכִי וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה" (בראשית מה 2-1).
ההלם, ההתרגשות, הבהלה, הפיוס, והבטחה מצד יוסף שהוא ידאג למשפחה- רק תביאו מהר את אבא, יעקב. ותעבירו לגור במצרים- יוסף כבר ידאג לכם. ואכן, יעקב יורד למצרים עם כל הבנים, נכדים, מקנה ובקר. סוף סוף יעקב ויוסף נפגשים: וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל-יוֹסֵף אָמוּתָה הַפָּעַם אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת-פָּנֶיךָ כִּי עוֹדְךָ חָי" (מו 30) וכל משפחת ישראל המורחבת יושבת בארץ גושן, בתוך מצרים, כמעין בני חסות של המשנה למלך ואף של המלך פרעה עצמו. פרעה מבקש לשוחח עם אבא יעקב, בן כמה אתה, שואל פרעה "כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ" ויעקב, שיודע לתאר כל כך יפה תחושות זמן סובייקטיביות, "כימים אחדים" כאשר הוא אוהב את רחל, עונה לפרעה לא "כמה" אלא "איך".. ולא כמה אלא "איזה"- שנות מגורים בארץ, וגם "לעומת"...:" ט וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-פַּרְעֹה יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת-יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם". הפרשה מסתיימת בכתבנו הכלכלי, שעובר לתאר את ההתמודדות של יוסף עם הרעב המתגבר. זה הרגע שהרעב מחריף ובד בבד התכנית הכלכלית עולה מדרגה ונהיית רווחית לממלכה. כיצד? בתקופת שבע השנים הטובות- יוסף גבה מיסים גבוהים וכך מילא את מחסני המדינה. עד עכשיו- במסגרת שבע השנים הרעות- אנשים קנו ממחסני המדינה אוכל. ההחרפה ברעב, בהיעדר פרנסה, מביאה לכך שלאנשים אין להם כסף לשלם בעבור התבואה- הנדרשת כל כך. רגע נפלא עבור שליטי מצרים- זה הרגע לשעבד סופית את העם- רכישת האדמות מהאזרחים לטובת המדינה, ולא רק זאת אלא שעבוד של העם מרצון - כדרך לשלם בעבור האוכל שהמדינה תספק :" וַיִּקֶן יוֹסֵף אֶת-כָּל-אַדְמַת מִצְרַיִם לְפַרְעֹה כִּי-מָכְרוּ מִצְרַיִם אִישׁ שָׂדֵהוּ כִּי-חָזַק עֲלֵהֶם הָרָעָב וַתְּהִי הָאָרֶץ לְפַרְעֹה" (מז 20)
חלק שני: מיקוד בדברי יוסף ברגע הפגישה עם אחיו- סליחה או נקמה?
כאמור, יש רגע אחד, בו כל הסיפור מתהפך ומגיע לשיא- רגע החשיפה של יוסף את עצמו בפני אחיו. האחים ששנאו את יוסף, שזרקו אותו לבור ואכלו מיד לאחר מכן לחם בשלוות נפש, האחים שצבעו את כתנת הפסים בדם והראו לאבא – טרוף טורף יוסף... האחים ששנים נשאו שקר, גרמו לאבל, לאובדן- בידיעה שהם אחראיים ובחוסר ידיעה לשאלת גורל אחיהם.- הנה עתידים לפגוש את אחיהם. נכון, שבראשית הסיפור, בבראשית לז, קשה לאהוב את יוסף שמסתובב חסר מעש, מדבר דיבת אחיו בפני אבא, חולם חלומות של שליטה, מתהלך עם כתנת פסים של בן מלך, אהוב ונאהב על ידי אביו. אבל מהר מאוד- התמונה מתהפכת. היחס שלנו כקוראים ליוסף משתנה. גם אם הוא מעצבן מאוד- לא הורגים אותו. יוסף הוא המסכן והחאים הם הרעים. המלצה עוקבת אחרי יוסף, שעוברתהליך איטי ומטלטל, מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, ושוב ושוב, בכל פעם לומד מעט יותר איך להתנהל עם בני אדם, איך לא להשתחצן, איך להשתמש בתבונה בכוחות שניתנו לו, איך להבין שאלה כוחות לא שלו, אלא כוחות אלוהיים. ובסופו של דבר, אותו חלום ראשון, שאחיו משתחווים לו- מתממש. הנה רגע האמת. והאחים מולו. מה יגיד להם, אחרי כל השנים?
"וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו גְּשׁוּ-נָא אֵלַי וַיִּגָּשׁוּ וַיֹּאמֶר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם אֲשֶׁר-מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה." (מה 4)
זה מה שיוסף זוכר? זה מה שיוסף, המשנה למלך מצרים, מזכיר? את הסצינה ההי,א מלפני שנים? למה הוא מזכיר את חטאם של האחים? נכון, שטכנית זה היה המפגש האחרון בין יוסף לבין האחים. אבל למה הוא מציין זאת? אפשר- כדי לוודא ולאשרר את זהותו. רק יוסף והאחים יודעים את האמת. רק יוסף והאחים יודעים שהאחים זרקו אות לבור ושיהודה הציע למכור אותו, ושלא, נגיד לדוגמה-חיה רעה טרפה אותו – השקר שהסתובב שנים במשפחה. אז יוסף שולף פרט אמת, שולף את התשובה לשאלה המזהה, שטרם נשאלה. ובכל זאת- הרי ודאי יש עוד פרטים מזהים? מדוע בוחר יוסף להזכיר את חטאי האחים? פשיטא! הם רצו להרוג אותו! בוודאי שהוא זוכר להם את זה! "המשנה למלך"- את מי זה מעניין?! האחים שלו רצו להרוג אותו ומכרו אותו! גם בסרט הנסיכה הקסומה (תנ"ך מסוג אחר) איניגו מונטויה, ממלמל כל הסרט מנטרה של נקמה, בה הוא מזכיר לחוטא את חטאיו, רגע לפני שהוא הורג אותו:
My name is Inigo Montoya. You killed my father. Prepare to die (קישור לסרטון מופלא, עבור יודעי סוד ואוהבי הסרט)
אז זה מה שהולך לקרות? יוסף הולך לנקום באחיו? לא. יוסף הולך להזמין אותם, להזין אותם, להתאחד עם המשפחה. על מה ולמה?! הם ניסו להרוג אותו!!
אם נשים לב – כאשר יוסף מזכיר את חטאי אחיו, הוא אומר "... אֲשֶׁר-מְכַרְתֶּם אֹתִי מִצְרָיְמָה....". כלומר, הוא בוחר לציין סעיף אחד, ולמען האמת די קל, מתוך התיק הפלילי של האחים. לא את ניסיון הרצח, לא את השקר, לא הבגידה. הוא אמנם מזכיר את החטא, אבל בדבריו, בעת הצגת כתב האישום הנוכחי- הוא גם חורץ את הדין- כי על מכירת האח, העונש לא קשה כמו על ניסיון רצח והונאה.
ועוד לפני שהאחים מספיקים להגיב, יוסף ממשיך:
"וְעַתָּה אַל-תֵּעָצְבוּ וְאַל-יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי-מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם" (מה 5)
פיוס? אין נקמה? הרגעה? .... הייתכן? יוסף בעמדת כוח שהוא יכול לשחוט אותם ברגע, להראות להם מאיזה בד עושים כתנת! להראות להם מה זה גנוב גונב, טרוף טורף! לכלוא אותם- שיראו מה זה בור, שירגישו מה זה כלא! אבל... לא... הוא מנחם, מכיל, פונה אליהם בלשון רבים – כגוש אחד, כמו שהיו תמיד- שלא יריבו ביניהם ותהיה מלחמת אחים. אל תהיו עצובים... (מתי בדיוק הם נעצבו לרגע?)... אל תכעסו... על מי? על עצמכם...? הוא לא רק סולח אלא דואג לכך שהם לא יריבו ביניהם. מדוע? "...כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם:"
בני התמותה שבינינו ודאי יאמרו שזאת חכמה קטנה מאוד לסלוח כשאתה שליט מצרים. בדיעבד, כשמתברר שהכל היה למען מטרה מסוימת- אז אין בעיה. ואם אתה בעל חלומות ועוד ראית לפני שכל זה קרה- שבסוף יהיה בסדר- אז בטח ובטח שאין מה לפתח מרירות, כעס או נקמה כלפי מי שהרע לך. שיטה בעייתית. מדוע? כי רובנו בני תמותה. שלא שוכחים שהרעו לנו, ולא תמיד יודעים מה יהיה בסוף, ומתאמצים מאוד להסתדר, אבל לא תמיד זה מצליח. ומה...מוחקים את הרע, אם בסוף מתברר שהכל טוב? זה קצת מוריד מהאחריות של מי שעשה רע, אם הנפגע הצליח לשקם את עצמו. עוד רגע יוסף גם יתבקש להודות לאחיו?!
אבל כמו שסייגנו את כתב האישום של יוסף בפסוק הקודם- וראינו בו סליחה, כך אני מבקשת לסייג את דבריו של יוסף כעת, ולטעון שאין בהם סליחה מלאה. ראשית, יוסף לא אומר שבסופו של דבר הכל יצא לטובה- אלא אומר שאלוהים שלח את יוסף לפני אחיו "למחיה". אתם, אחים שלי, הרווחתם בסופו של דבר. זאת לא סליחה, אלא הצגת האינטרס של האחים- שיראו שבסוף הם הרוויחו. ועוד- אלהים שלח אותי לפניכם. ואולי- מתוך ההן על הלאו- יוסף מתחבא תחת כנפי הצניעות. אולי לו היה הדבר תלוי בו- לא מחיה, ולא גביעים ולא נעליים ולא מצריים. אלא נקמה. אבל אלוהים מכתיב שהיחס שלי אליכם כעת יהיה כזה. ועוד- אלוהים שלח אותי לפניכם- למחיה- לא למחילה, לא לסליחה, לא לאהבה. אלא למחיה. שיהיה ברור. ויפה מכל, לדעתי- יוסף משתמש במילה "למחיה", להבנתי, כחרב פיפיות. תזכורת, אחים שלי, אני ואתם יודעים שלא רציתם למכור אותי, כמו שאמרתי בפסוק הקודם, אלא רציתם להרוג אותי. אז אני עכשיו היפוך- אני נותן לכם חיים. בתיאבון. אחים שלי. לא שכחתי כלום.
ואולי זה לא קשור לאלוהים ולמחיה ולשליט מצרים - אלא למשהו אנושי. אולי יוסף מחפש דרך להתקדם. הרי בקלות אפשר ואף מתבקש להיכנס עכשיו לריב, לנקמה, לכעס אינסופי. הדרך היחיד הלשחרר את הסתימה הזאת היא להתקדם, לסלוח, למצוא נקודת הארקה למבוכה הנוראה, למצוא נקודת מילוט לכעס האינסופי. אולי טוב לחשוב שיש משהו גדול יותר ומכוון. אני לא סלחתי- אתם לא אשמים- בואו נאחז במשהו גדול מאיתנו, כדי שאפשר יהיה לשרוד את מערכת היחסים הזאת ולא ליפול שוב בבור.
חלק שלישי: אפילוג
אז מה אמור בן תמותה לעשות עם הפרשה הזאת? להיות אלטרואיסט? נקמן? אופטימי? מאמין? להיות יוסף? למחוק את הרע, אם בסוף הכל מסתדר? לזכור את הרע, גם אם בסוף הכל מסתדר? באופן אישי, אני לוקחת לעצמי, כמגדלור, את השילוב בין שתי תכונות של יוסף- תכונת החלומות ותכונת המעשיות ואת הקשר ביניהם- האמונה. (האמונה במובן תקווה). רק מעשיות יכולה להביא לידי מימוש חלום. רק חלומות יכולים להוביל ולדרבן לעשיית מעשים שיש בהם משמעות. רק אמונה יכולה לעזור לאחות, לפייס, ללוש כאב ברגעי ניפוץ החלום ולהביא ליכולת לכוון חלומות מחדש, ושוב לעשות. למחיה. לשמוע חלילים ברוח החופשית ולהתחיל מבראשית.
שבת שלום! מוזמנים לקרוא, להגיב, להפיץ, להתמודד עם המציאות., לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב.
לפני השיר האלמותי והמתבקש של נעמי שמר "החגיגה נגמרת"....פרסומות:
ההרשמה לקורסים שלי "קצרים" בעלמא, בית לתרבות עברית,
"נשים מפתות במקרא ולא במקרה"- 5 הרצאות בנושא נשים במקרא- בימי ג' מתאריך 14.2. לפרטים והרשמה
חמישה סיפורי נביאים- מי מסתתר מאחורי המסכה? בימי ג' מתאריך 29.4. לפרטים והרשמה
