מאגר מידע ספרות הקודש ילדים - בקרוב על יסודי מורים דף הבית מקראנט

יום חמישי, 22 ביולי 2010

פרשת השבוע: ואתחנן, על אדם מסור ונאמן שפוטר מתפקידו


פרשת ואתחנן: על אדם מסור ונאמן ,שפוטר מתפקידו

מה קורה שם בפרשה הזאת? משה עומד מול העם ומדבר. ומה הוא אומר?
שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד!
(בתמונה: משה, נחום גוטמן, עפרון פחם על נייר. פשוט)

אפשר לקרוא את הנרטיב של דבריו כך:
המנהיג האדיר, שמפיו נהורא, דברי אלוהים חיים, מתדרך את עמו, רגע לפני הכניסה לארץ ישראל, רגע לפני סוף המסע, רגע לפני השיא. אלה החוקים והמצוות! אלה דברי אלוהים! זאת הדרך!

ואפשר לקרוא את הנרטיב של דבריו אחרת. בין השורות. משה מרוסק. גמור.
אמנם, מפיו יוצאות הנחיות נחרצות לשמירה על חוקי ה', לאלה שעתידים להיכנס לארץ ישראל.
אולם רגליו שלו נטועות בקרקע המדבר, ולבו שבור מכאב.

איך הגעתי לזה? טוב, נתחיל מהאמצע. זה מסע קצת מפותל, אז תהיו איתי.

בגוף הפרשה אפשר לקרוא שני טקסטים מרכזיים ומאוד מוכרים.
האחד: עשרת הדברות (דברים ה).
למעשה, זו לא הפעם הראשונה שעשרת הדברות מובאים בפני העם. עשרת הדברות ניתנו במעמד הר סיני, כפי שתואר בספר שמות כ. (למאמר השוואה בין המקורות, מאת דר רוני מגידוב ומיכל שמחון). ואילו כאן, כאן, בספר דברים, הבאת עשרת הדברות, היא בגדר תזכורת. משה מספר ומזכיר לעם את אירוע הברית.

זוכרים ש: " ה' אֱלֹהֵינוּ כָּרַת עִמָּנוּ בְּרִית בְּחֹרֵב..." (פס' 2)
ואז הוא אמר לנו ש...[עשרת הדברות] (פסוקים 17-6)
ואז לסיכום, אז תזכרו ש...: "אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר ה' ..." (פס' 18)

היחידה, השניה: "שמע ישראל ה' אלהינו 'אחד" , הפסוק הפותח את קריאת שמע- קבלת עול מלכות שמיים. הפסוק המוכר מסיפורו של רבי עקיבא, רגע לפני מותו.... (עוד על קריאת שמע)
כלומר, במרכז הפרשה שני טקסטים קאנוניים, המדברים על אמונה ומצוות.

מה קשור למשה השבור? רגע, עוד קצת. ....

בפרשה כולה, חוזרים שלושה מסרים מרכזיים:
א.אלה הם חוקי ה' ולפיהם יש ללכת
ב.אתם עתידים להיכנס לארץ המובטחת
ג. יש קשר הדוק בין הכניסה לארץ לבין השמירה העל החוקים. לדוגמא:
"וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל-הַחֻקִּים וְאֶל-הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם(דברים ד 1)


אתם מתחילים להבין מה קורה פה?
חוקים... ציות.... ארץ מובטחת.... איפה משה ואיפה ציות.... ואיפה הארץ המובטחת...

נחזור לתחילת הפרשה. שם לדעתי המפתח להבנה.
תחילת פרשת ואתחנן, דברים ג מפס' 23. , לפני כל הנאומים על עשרת הדברות ושמע ישראל... משה עומד מול העם ומדבר. בעוד רגע הוא יתדרך את העם, אבל בשלב ראשון נותן הקדמה. הוא מספר משהו, בגוף ראשון.
הוא משתף את העם ואותנו במעין וידוי חד פעמי ומצמרר, על שיחה שהייתה לו עם אלוהים. חלק מהדברים אנחנו כבר יודעים. אנחנו יודעים שמשה לא ייכנס לארץ ושהוא נענש על כך שלא דיבר אל הסלע, אלא היכה בו.
כתוב זאת במפורש,בסיפור מי מריבה במדבר כ
אבל עד עכשיו לא ידענו על השיחה הפרטית שלו עם אלוהים. השיחה שבה הוא מתחנן בפני אלוהים:

תן לי לעבור ולראות את הארץ.

משה בכלל לא מדבר על מה שהיה, על אירוע הדפיקה בסלע. בכלל לא נכנס לדיון מי צודק.
ומשה בכלל לא מדבר על הרגשות שלו. על האכזבה, על העלבון, על הכאב, על סטירת הלחי הכואבת, על הפגיעה של מי שלא מבין את השיקולים, את המאזניים, איך מול כל מה שהוא עשה- נזקף מולו מעשה אחד, שהגדרתו כ"חטא" שנויה במחלוקת, מתפשט לכתם, והופך לעונש גורף ומוחלט.

מאיפה אני יודעת שמשה מרגיש ככה?

כי גם אני מרגישה ככה עכשיו

וכי משה שולח חץ יחיד, אחד, ישיר כואב ומדויק, בגוף ראשון: וָאֶתְחַנַּן.

כך מספר לנו משה, הקוראים, בגוף ראשון. ואנחנו אפילו לא יודעים אם אלוהים הרגיש את תחנוניו.
אפילו לא יודעים אם המספר המקראי חש ברעד שבקולו. משה עצמו היחידי שיודע, שכשהוא אמר בלקוניות :
"אֶעְבְּרָה-נָּא וְאֶרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן", למעשה, הייתה בדבריו תחינה.
ואז משה מספר על תשובתו של ה'. ואלוהים, אוי, אלוהים.... גם אלוהים יודע להיות לקוני ואכזרי:
*תפסיק לדבר (להתחנן)
*תסתכל- ואת מה שאתה רואה לא תקבל
*תמנה את יהושע ליורש- כי הוא יוביל לכיבוש של מה שאתה רואה.
*חזקהו ואמצהו את יהושע. חובתך שהוא יצליח.

".... וְלֹא שָׁמַע אֵלָי וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי רַב-לָךְ אַל-תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה. כז עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ כִּי-לֹא תַעֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה. כח וְצַו אֶת-יְהוֹשֻׁעַ וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ כִּי-הוּא יַעֲבֹר לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה וְהוּא יַנְחִיל אוֹתָם אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּרְאֶה...."

ואז, אחרי השיחה הזאת, משה צריך לעמוד מול העם ולדבר איתם על חוקים ועל הכניסה לארץ. חוקים שהוא לא מילא. ארץ שהוא לא יראה. כל החוקים, כל עשרת הדברות, כל שמע ישראל.... הכל נאמר דרך השפתיים הסדוקות והלב השבור של "ואתחנן".

עם יקר, הנה לכם חוקים, והנה לכם ארץ. והנה אני. שעל בשרי למדתי: מי שלא שומר על החוקים, ומי שלא פועל בדיוק לפי צו הבוס שלו, לא יכול להיכנס לארץ. יפה וטובה ככל שתהיה. אני הבנתי שאני לא בעל הבית, אני רק השליח. כמה נורא לחשוב שמי שהקדיש את כולו את נשמתו את חייו- בכזאת קלות מפוטר.

כמעט סוף דבר
אבל יש נחמה. אני מקווה לחשוב שמשה לא פרייר. אני חושבת ש"על הדרך", הוא משחיל כאן שתי גישות של איך לעבוד את ה'. מציג אלטרנטיבות. אפשר לקרוא את שתי היחידות המרכזיות של הפרשה, כשתי שיטות של אמונה:
אחת- האמונה הבירוקרטית: עשרת הדברות. חוקים ומצוות. עשה ואל תעשה.
שניה- באמונה, באהבה, במסירות, בתשוקה, בכל ללבך ובכל מאודך, בכל זמן ובכל מקום. אתה משנן את הדברים, ממלמל אותם, נושם אותם, מרגיש אותם וחי אותם וחווה אותם, ומתעטף בהם, והם כולך. והם אתה.
ד שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד. ה וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ וּבְכָל-מְאֹדֶךָ. ו וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל-לְבָבֶךָ. ז וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. ח וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל-יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ. ט וּכְתַבְתָּם עַל-מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ
מהות ברורה של קיום. אחד. ציר בהיר, שבכלל לא ברור מה משקל החוקים בו. יש מרכז כובד אחד, עקרון, ערך והוא החשוב. והוא המנחה. וזה מחייב את הבוס לסמוך על האדם ולראות אותו כשלם. ולדעת שהאדם מאמין ואוהב את הדבר. וזאת דרכו. ואם אלוהים בחר בו, ואם הצליח לשכנע את פרעה, ואם הצליח להוביל את העם במדבר 40 שנה, כנראה שהוא יודע מה הוא עושה. גם כשהוא דופק בסלע. פעמיים.

סוף דבר
יש עוד נחמה. אני לא משה. ויותר מכך- הבוס שלי לא אלוהים. ואני, לא במדבר אני הולכת, ומאחורי אין עם, ולפני אין ארץ שלא אראה לעולם. לא עומדת על שום הר ולא במסיבת פרידה. והדרך בה אני הולכת, אני עדיין בתוכה. ואת דרכי לא יכול אף אחד לקטוע.

אני האדם הקטן, השורד מותש וחבול, אך עם זאת חדור אמונה, נאבק על חייו, על חירותו על כבודו על נשימתו, על נשמתו המפרפרת, המטונפת מאבק שנכנס לעיינים, שלרגע קטן הפך לבוץ כששפכו על האיש הקטן קצת מים, ובעוד רגע יתבהר הכל, יישטף בעצמת הנהר הגדול, חזק ומלא עוצמה יותר מכל פקיד, בכיר ככל שיהיה.

שבת שלום, נויה.
מוזמנים להפיץ, לעקוב, להגיב.









למען הסר ספק ולמען לא הלוך רכיל הופץ שמע- עדיין עובדת במשרה מלאה במטח ואין הדברים אמורים על מטח. הכל בסדר.

6 תגובות:

  1. לכי קדימה, נויה, לכי קדימה! כל העולם פרוש בפניך!

    השבמחק
  2. עכשיו אחרי שקראתי, והצטערתי על כל שאי אפשר לשמוע אותך ברדיו, אומר שהתרגשתי.
    התרגשתי מהסיפור, מהסוף דבר האישי,אינטימי ומהכתיבה.
    תמשיכי לרגש אותנו ולאפשר לנו הצצה ארצית לפרשת השבוע שלך.

    ובאשר לתפקידך בכוח, אין עם, אבל יש מי שמסתכל על דרכך בציפייה, בהערכה וממתין למוצא פיך. את עושה את זה באופן טבעי ואין לך הצורך בהכתרה על-טבעית. שזה לא ילחיץ אותך- את עושה את זה מצויין!

    שבת שלום.

    השבמחק
  3. לא אשכח איך בכיתה ד' או ה' כשאסתר חן לימדה אותנו את זה - זו היתה רעידת אדמה עבורי לא יכולתי להכיל את הכאב הזה של משה ולא יכולתי לתפוס איך אלוהים יכול לעשות לו את זה.
    זו היתה רעידת אדמה ראשונה של רגע רגע רגע...
    אלוהים...מממ...משהו פה לא מסתדר. שלא נדבר על מעגל החטא עונש חרטה הצלה שבא אחריו

    אצלי בהתחלה בא הפחד הגדול שנים אחר כך המרד עד שבסוף הבנתי שאני במסע לבד - בידי רק דעת טוב ורע וציווי לשמור על זכות הבחירה.

    בהחלט פרשה מכוננת.

    את כל כך מרגשת.
    תודה.אוהב איתי.

    השבמחק
  4. הילה יקרה. במילים פשוטות- תודה על הדברים שכתבת. את מקסימה ומחזקת.

    השבמחק
  5. איתי יקר. "רק דעת טוב ורע" זה המון. ונדמה, אחרי קלימוטאז' לא רב שצברתי, שאנחנו לא לבד במסע. יש ידידים בדרך. אלוהים- אלוהים. שיישאר אי שם. אבל יש כמה חבר'ה טובים שעוזרים ומהווים מדד ומקום לשיח על טוב ורע. בלעדיהם לא היינו מסתדרים, חבר. לא?

    השבמחק